Steinsaltz Commentary Taanit 17a – ביאור שטיינזלץ תענית יז.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֶלָּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבַיּוֹבְלוֹת וּבִשְׁעַת מִלְחָמָה.: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם כּוּ׳.: תָּנָא יֵשׁ מַחְלִיפִין צְעָקָה לְאֵלִיָּהוּ וּתְפִלָּה לִשְׁמוּאֵל בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי שְׁמוּאֵל כְּתִיב בֵּיהּ תְּפִלָּה וּכְתִיב בֵּיהּ צְעָקָה. אֶלָּא גַּבֵּי אֵלִיָּהוּ תְּפִלָּה כְּתִיב צְעָקָה לָא כְּתִיב {מלכים א י״ח:ל״ז} עֲנֵנִי ה׳ עֲנֵנִי לְשׁוֹן צְעָקָה הִיא.: עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה כּוּ׳ עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד כּוּ׳.: מִכְּדֵי יוֹנָה בָּתַר דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הֲוָה מַאי טַעְמָא מַקְדֵּים לֵיהּ בְּרֵישָׁא מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיחְתַּם מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ תָּנָא מִשּׁוּם סוֹמְכוֹס אָמְרוּ בָּרוּךְ מַשְׁפִּיל הָרָמִים.: שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן ^אמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מוּתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בַּיָּמִים שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב וְיָבוֹאוּ וִיסַיְּיעוּ לָהֶם. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲסוּקִין תָּמִיד בָּעֲבוֹדָה. ^במִכָּאן אָמְרוּ כׇּל כֹּהֵן שֶׁמַּכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וּמִשְׁמֶרֶת בֵּית אָב שֶׁלּוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִין שָׁם אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן כׇּל אוֹתוֹ הַיּוֹם ^גבְּמַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֵין מַכִּיר מִשְׁמֶרֶת בֵּית אָב שֶׁלּוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִין שָׁם אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן כׇּל אוֹתָהּ שַׁבָּת. אֵינוֹ מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וּמִשְׁמֶרֶת בֵּית אָב שֶׁלּוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִין שָׁם אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן כׇּל הַשָּׁנָה. רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם ^דאֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁתַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ אָמַר אַבָּיֵי כְּמַאן שָׁתוּ הָאִידָּנָא כָּהֲנֵי חַמְרָא כְּרַבִּי.: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִים לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.: מַאי טַעְמָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ^הכְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְמִשְׁמַרְתָּם כְּשֶׁהֵן מְנוּוָלִין. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^ומֶלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכׇל יוֹם ^זכֹּהֵן גָּדוֹל מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת ^חכֹּהֵן הֶדְיוֹט אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם מֶלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכׇל יוֹם מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר קְרָא {ישעיהו ל״ג:י״ז} מֶלֶךְ בְּיׇפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ כֹּהֵן גָּדוֹל מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק הוֹאִיל וּמִשְׁמָרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת. כֹּהֵן הֶדְיוֹט אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם מְנָלַן אָתְיָא פֶּרַע פֶּרַע מִנָּזִיר כְּתִיב הָכָא {יחזקאל מ״ד:כ׳} וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ וּכְתִיב הָתָם {במדבר ו׳:ה׳} קָדוֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים. וְנָזִיר גּוּפֵיהּ מְנָלַן אָמַר רַב מַתְנָה ^טסְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם מְנָלַן אָמַר קְרָא יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין הָוֵי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְדִילְמָא ה״קהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא לָא לִירַבּוֹ כְּלָל אָמַר לֵיהּ אִי הֲוָה כְּתִב לֹא יְשַׁלֵּחוּ פֶּרַע כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ פֶּרַע לֶיהֱוֵי שַׁלּוֹחֵי הוּא דְּלָא לִישַׁלְּחוּ. אִי הָכִי אֲפִילּוּ הָאִידָּנָא נָמֵי ^ידֻּומְיָא דִּשְׁתוּיֵי יַיִן מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בִּזְמַן בִּיאָה הוּא דְּאָסוּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן בִּיאָה שְׁרֵי אַף הָכָא נָמֵי. וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי כֹּהֲנִים אֲסוּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁתַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וְאָמַר אַבָּיֵי כְּמַאן שָׁתוּ הָאִידָּנָא כָּהֲנֵי חַמְרָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה קע״ו

^ב רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:ז׳

^ג רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:ז׳

^ד רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:ז׳

^ה רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:י״ב
רמב״ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו ו׳:י״א

^ו רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ב׳:ה׳

^ז רמב״ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו ה׳:ו׳

^ח רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה קע״ב

^ט רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:י״א
רמב״ם הלכות נזירות ג׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה ר״ב

^י רמב״ם הלכות ביאת המקדש א׳:י׳

אלא בראש השנה, וביום הכיפורים של יובלות, ובשעת מלחמה בלבד. א שנינו במשנה: ״על הברכה הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם כו׳⁠ ⁠⁠״. תנא [שנה החכם] בתוספתא: יש מחליפין צעקה לאליהו, כלומר, חותמים ב״שומע צעקה״ את הברכה המזכירה את אליהו, ותפלה לשמואל. ושואלים: בשלמא [נניח] גבי שמואל — כתיב ביה [נאמרה בו] לשון תפלה (״ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה׳⁠ ⁠⁠״. שמואל א׳ ז, ה) וכתיב ביה [ונאמרה בו] לשון צעקה (״ויזעק שמואל אל ה׳ בעד ישראל״. שמואל א׳ ז, ט) ולכן אפשר היה לומר גם לשון זו, אלא גבי אליהו, הלא ענין תפלה כתיב [נאמר] בו (ראה מלכים א׳ יח, לו) אבל ענין צעקה לא כתיב [נאמר] בו! וכיצד אומרים לשון צעקה באליהו? ומשיבים: מה שאמר אליהו ״ענני ה׳ ענני״ — (מלכים א׳ יח, לז) לשון צעקה היא ולכן אפשר לומר גם שה׳ ענה לצעקתו של אליהו. ב שנינו במשנה: על הששית הוא אומר: ״מי שענה את יונה כו׳⁠ ⁠⁠״, על השביעית הוא אומר: ״מי שענה את דוד״ כו׳. ושואלים: מכדי [הלא] יונה בתר [אחרי] דוד ושלמה הוה [היה], מאי טעמא [מה טעם] מקדים ליה ברישא [אותו תחילה]? ומשיבים: משום דבעי למיחתם [שהוא רוצה לחתום] בברכה אחרונה ״ברוך מרחם על הארץ״. ולכן מסיים בדוד ושלמה שהם היו מלכי הארץ, והתפללו עליה. תנא [שנה החכם]: משום סומכוס אמרו: שבברכה אחרונה זו אומר: ״ברוך משפיל הרמים״. ג שנינו במשנה ששלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין וכן שנינו עוד את שאר הדינים של אנשי המשמר ואנשי המעמד. תנו רבנן [שנו חכמים]: מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים — שמא ביום מסויים תכבד העבודה על אנשי בית אב, ויבואו שאר אנשי המשמר ויסייעו להם, ולכן אמרו שלא ישתו יין, כדי שלא יכנסו למקדש כשהם שיכורים. מפני מה אמרו שלא הותרה שתיית יין לאנשי בית אב לא ביום ולא בלילה — מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה. מכאן אמרו: בזמן הזה, לאחר החורבן, כל כהן שמכיר משמרתו שיודע לאיזה משמרת שייכת משפחתו, וכן יודע משמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועים שם, שברור לו שמשפחתו אכן שייכת לבית אב ששימש ביום קבוע במקדש — אסור לשתות יין כל אותו היום, שמא יבנה המקדש ויצטרך לחזור לעבודתו באותו יום. וכל זאת דווקא במכיר משמרתו, שיודע באיזה שבוע בשנה היו הם עובדים, אבל אין מכיר באיזה יום בשבוע היתה עובדת משמרת בית אב שלו, ועם כל זה יודע הוא בבירור שבתי אבותיו קבועין שם בעבודה ביום מסויים — אסור לשתות יין כל אותה שבת (שבוע) שבו עובדת משמרת זו. אינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועין שם — אסור לשתות יין כל השנה, שהרי יודע בבירור שאם יבנה המקדש תיקרא משמרתו והוא בתוכה לעבודה, אלא שאינו יודע באיזה יום בשנה. רבי אומר, אומר אני: לפי זה יהיה בעצם אסור כל כהן לשתות יין לעולם, אפילו כהן המכיר את משמרתו ומשמרת בית אבותיו, שהרי אם ייבנה המקדש יתכן וישתנה סדר עבודת המשמרות, או שמא יעבדו כל המשמרות לחנוכת הבית ויתכן איפוא שיזדקקו לו שיעבוד אף שלא בזמן הקבוע למשמרתו, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. שקלקלה זו שעברו שנים כה רבות מאז החורבן ועדיין לא נבנה הבית היא תקנתו, שאי אפשר לגזור גזירה זו על הכהנים ולכן הותרה להם שתיית יין בכל ימות השנה. אמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא [כדעת מי שותים הכהנים בזמן הזה יין] כדעת רבי. ד שנינו במשנה שאנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר שערם ולכבס בגדיהם, ורק ביום חמישי מותרין מפני כבוד השבת. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] אסור להם לספר ולכבס? אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: שהצטרכו לעשות תספורת וכביסה בשבוע שקודם למשמרתם כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהם מנוולין (מלוכלכים ובלתי מסופרים) ויחשבו שבזמן המשמרת יוכלו לעשות זאת. מעין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול — מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט — אחת לשלשים יום. ומסבירים: מלך מסתפר בכל יום — מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר ר׳ אבא בר זבדא: אמר קרא [הכתוב]: ״מלך ביפיו תחזינה עיניך״ (ישעיהו לג, יז), ולכן מן הראוי שהמלך יהיה מהודר ככל האפשר. כהן גדול מסתפר מערב שבת לערב שבת — מאי טעמא [מה טעם]? אמר רב שמואל בר יצחק: הואיל ומשמרות מתחדשות בכל שבוע, לכך ראוי שבכל משמרת יבואו הכהנים החדשים ויראו את הכהן הגדול כשתספורתו עשויה כראוי. כהן הדיוט מסתפר אחת לשלשים יום — מנלן [מנין לנו]? למדים דבר זה מגזירה שווה, אתיא [באה, נלמדת] מן המלה השווה ״פרע״ ״פרע״ מנזיר, כתיב הכא [נאמר כאן] בכהנים: ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו״ (יחזקאל מד, כ), ומכאן שאסור לכהנים לגדל שערותיהם יותר מדי, וכתיב התם [נאמר שם] בנזיר: ״קדש יהיה גדל פרע שער ראשו״ (במדבר ו, ה), ומה להלן בנזיר, הזמן של שילוח פרע הוא לפחות שלשים יום — אף כאן שלשים יום. ושואלים: ונזיר גופיה מנלן [עצמו מניין לנו] שהוא שלושים יום? אמר רב מתנה: כלל הוא שסתם נזירות שלשים יום. ושואלים: מנלן [מניין לנו] כלל זה? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״קדוש יהיה״, ו״יהיה״ בגמטריא (לפי חשבון האותיות), תלתין הוי [שלושים הוא]. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ודלמא הכי קאמר רחמנא [ושמא כך אמרה התורה]: שלא לירבו [יגדלו] שער כלל ויסתפרו בכל יום? אמר ליה [לו]: אי הוה כתב [אלו היה כותב] ״לא ישלחו פרע״ — הייתי מפרש אכן כדקאמרת [כפי שאמרת], אולם השתא דכתיב [עכשיו שכתוב שם]: ״ופרע לא ישלחו״ — הכוונה היא זו: פרע ליהוי [שיהיה], שהשערות יכולות לגדול קצת, אבל שלוחי הוא דלא לישלחו [לשלח אותן הרבה שלא ישתלחו] ויסתפרו לפני שהן עוברות את גדר ״פרע״. ושואלים: אי הכי [אם כך] שתספורת הכהנים היא מחובות עבודתם במקדש ומן התורה היא, אם כן אפילו האידנא נמי [בזמן הזה גם כן] יצטרכו הכהנים להסתפר אחת לשלושים יום, שמא ייבנה בית המקדש וייקראו הם לעבודה! ומשיבים: דומיא [דומה] הדבר לדין שתויי יין. מה שתויי יין — בזמן ביאה למקדש הוא שאסור להם שיהיו שתויים, אולם שלא בזמן ביאה — שרי [מותר] להם לשתות יין, אף הכא נמי [כאן גם כן] חובת תספורת היא רק בזמן עבודתה במקדש. ושואלים: והתניא [והרי שנינו בברייתא], רבי אומר: אומר אני כהנים אסורים בעצם לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. ואמר אביי על כך: כמאן שתו האידנא כהני חמרא [כדעת מי שותים הכהנים בזמן הזה יין]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון